Triumph T120

השקעתי קילומטרים רציניים על בוני משנת 61 ולמנוע הקדם-היחידה יש גלם שאופני בניית יחידות מאוחרות יותר איבדו בכנות - יש ישירות מכני לאופן שבו התאום 649 סמ"ק מושך מ -3,500 סל"ד שמרגיש כמעט שיחה, כאילו המנוע מדבר אליך בחזרה דרך היתדות והסורגים. תיבת ההילוכים הנפרדת היא כאב ראש תחזוקה לגיטימי, שני תאי שמן שצריך להתעסק עליהם, ודוגמאות מוקדמות דולפות בהתמדה הגובלת באישיות, אז תקציב אטמים וסבלנות לפני שאתה רוכב, לא אחרי. במהירויות מהירות אמיתיות השלדה עוקבת בכנות והתוף הקדמי, למרות שהוא נכון לתקופה, דורש תכנון מראש ברטוב - זה לא אופניים שסולחים להחלטות מאוחרות. מה שאף אחד לא אומר לך הוא כמה קל מרגיש 182 קילו כשהמנוע מסתובב נכון; החנה תאום מודרני לידו והבונוויל גורם לאופניים החדשים להיראות מסובכים מדי.

המעבר לבניית יחידות היה הדבר הטוב ביותר שטריומף עשתה למנוע הזה - האופניים הישנים לפני היחידה הזיעו שמן כמו רואה חשבון עצבני, וזה באמת הדוק יותר, מעודן יותר ושקט יותר דרך תיבת ההילוכים. במהירות של 110 קמ"ש בכבישי ה- A זה מרגיש נטוע לחלוטין, אותו תאומה מקביל בגודל 649 סמ"ק מושך עם תלול בשרני ותכליתי שאף תאום מודרני לא שכפל מספיק. גיאומטריית המסגרת החדשה מוסיפה ביטחון לפינה שחסר לדור הקודם, אם כי אתה עדיין מרגיש כל חוסר שלמות בכביש דרך הכליות שלך עד שאתה מגיע ל -160 קמ"ש. התלונה האמיתית היחידה שלי היא בלם התוף הקדמי - הוא עובד עד הרגע שאתה באמת צריך אותו, ואז זה מזכיר לך בשקט שלמטלורגיה של 1964 יש גבולות.

מסגרת הדופלקס הפכה את האופניים האלה מקומץ עצבני למשהו שאפשר באמת לסמוך עליו בכביש A מהיר - הגיאומטריה עצרה את האריג המהיר המטריד שהיה לסינגלים הקודמים והניחה ביטחון אמיתי בידיים שלך. ראש הצילינדר המתוקן הזה נושם טוב יותר והמשיכה בטווח הבינוני בין 3,500 ל -5,500 סל"ד היא המקום בו המנוע הזה חי בצורה הטובה ביותר, ולא הקצה העליון שמרמז על גיליון המפרט. הבלם הקדמי של הנעל המוביל הוא שדרוג אמיתי לעומת מה שקרה קודם לכן - עדיין לא משהו שהיית מכנה חזק בכל מידה, אבל פרוגרסיבי מספיק כדי שתפסיק להביך את עצמך בפקקים. מה שאני לא יכול לסלוח הוא שרשרת השרשרת וכיסוי הנדנדה העיקריים שעדיין מכניסים שמן על המגף שלך בכל תירוץ, וכוונון הפחמימות המפרט בארה"ב שנשלח לבעלים בבריטניה הותיר אותי לרדוף אחרי מעד רזה בחלק הגדול של הקיץ.

השמן במסגרת היה הימור המודרניזציה הנואש של טריומף, ואתה מרגיש את הייאוש הזה בכל פעם שהטיפול מעורפל באמצע הפינה - המסגרת החדשה מחליפה את הפריכות הישנה הסמוכה למיטת הנוצות במשהו שמרגיש בו זמנית כבד יותר ופחות נטוע, במיוחד עם פיליון על הסיפון. התאומה המקבילה של 649 סמ"ק עדיין מושכת יפה בין 3,500 ל -6,000 סל"ד, הפסקול הקלאסי ההוא מבער לשאגה ללא שינוי ומרגש באמת, אבל הרכזות החרוטיות - המחוברות כשדרוג - דורשות יותר לחץ מנוף ותכנון טוב יותר מאשר התופים הישנים ברוחב מלא שהם החליפו, מה שאומר משהו. יש לי את שלי כבר ארבע שנים והשמן במסגרת מעולם לא דלף, כך שסיפור האימה המסוים הזה נראה ספציפי לאופניים ולא מערכתי, אבל מכסה מילוי השמן מעט גבוה של המסגרת שרף את ברך ימין פעמיים. מבחינה מכנית זו עדיין בוני מתחת - נקודות, פחמימות, בדיקות שסתום רגילות - אבל התיקון הארגונומי דחף את היתדות לאחור מספיק כדי לגרום לרכיבה נמרצת להרגיש כמו ויכוח ולא שיחה.

ניהלתי את T120 משנת 79 במשך שלוש שנים ואהבתי וקיללתי אותו במידה שווה - המנוע עדיין מושך עם הנביחה התאומה הבריטית הבלתי ניתנת לטעות הזו כשחייגים את הפחמימות, אבל לחיוג אותם היא למעשה עבודה במשרה חלקית. התאמת ההצתה האלקטרונית הייתה שיפור אמיתי לעומת הגדרת הנקודות הישנות, והדיסק הקדמי נתן לי סוף סוף כוח עצירה שיכולתי לסמוך עליו ברטוב, אבל איכות הבנייה משנות שיתוף הפעולה של Meriden אינה עקבית באמת: לאופניים שלי היה ריתוך מסגרת שנראה כמו ניסיון ראשון של סטודנט. עם 47 כוחות סוס זה לא טיל, אבל המומנט בטווח הבינוני מרגיש בשרני וישר, וביום טוב עם הברגת כבישי B הוא עדיין מספק את הנשמה שהאופניים היפניים של התקופה פשוט לא יכלו לזייף.